מאמר קצר שעוסק ב"לופט המעצבים" ברמת החייל ובתחילת דרכו של המעצב הצעיר. (המתחיל).
חשוב לציין שלא נשלחתי על ידי מארגני ה"לופט" לכתוב את המילים הבאות, אלא הן יוזמה שלי במטרה לשמור על המשכיותו של הפרוייקט.
אודה לכם על תשומת לב של כמה דקות.
____________________________________________________________________
להפוך למעצב אופנה או תכשיטים זאת לא בעיה. הבעיה מתחילה ברגע שיוצאים לשוק ומגלים כמה הוא רווי.
אתם מגלים שיש המון מעצבים צעירים בדיוק כמוכם, עם רעיונות מקוריים יותר או פחות, עם קווים טרנדיים פחות או יותר, ועם הרבה אמביציה ומוטיבציה.
השוק רווי, בלשון המעטה. יש מלא כמוכם, כמו זבל, כמו מים, ואתם – רק טיפה אחת בים.
אז איך הופכים את הטיפת מים הזאת בים אדיר המימדים לטיפת שמפניה איכותית שכל העולם רוצה לטעום?
על זה אין לי תשובה כי אני בעצמי עוד לא הגעתי לשם.
אבל יש לי הצעה איך להשתלב בתעשיית האופנה בצעדים מדודים וקטנים, בבדיקה קפדנית ונכונה של השוק ושל היכולות העיצוביות שלכם.
"לופט המעצבים" ברמת החייל – חנות מעצבים שנפתחת יום בשבוע, בייסודם וניהולם של לביא וינגרטן ורד בינת, נפתח לפני כחמישה חודשים בקול תרועה. "פופ אפ שופ", נאמר בקדימונים, "טרנד מניו יורק" צעקו הכותרות. ובאמת ההשקה היתה חגיגית ונוצצת, עמוסה בסלבס ובסקרנים, והיה יום קיץ שלם של הבטחה.
הבעיה היא שהיה רק יום אחד של הבטחה. מהר מאוד הבינו המעצבים המשתתפים ב"לופט" – כ 30 במספר, שהמקום מתפקד כחנות רגילה.
הלופט ממוקם אמנם באיזור יוקרתי ואטרקטיבי, עמוס בקהל יעד מתאים, איזור שמושך אליו גם קהל מבחוץ. אבל כמו כל עסק, וכל חנות, לוקח לו זמן להתניע.
ולמרות הפרסום הנרחב, יחסי הציבור האינטנסיביים והחשיפה הלא רעה בכלל, הלקוחות לא הצביעו ברגליים ולא פקדו את המקום בהמוניהם.
אין בכל אלו להמעיט בערך ה"לופט" – ההיפך הוא הנכון. אני באה וטוענת ש"לופט המעצבים" הוא רעיון גדול למעצבים "קטנים", קטנים במידה ולא קטנים ברוח, בכשרון ובאמביציה.
הלופט איפשר למעצבים צעירים להצטרף לפרוייקט תמורת סכום מינימלי של השתתפות, נתן להם במה, נתן להם מקום משלהם בעלות באמת מינימלית.
כל אחד יודע בכמה כסף כרוכה פתיחת עסק שלא נאמר חנות בגדי מעצבים, ושלא נאמר במקום יוקרתי כמו רמת החייל – לב ההיי טק, מרכז הבנות והבנים שהפרוטה מצויה בכיסם.
הבעיה החלה שהמעצבים הצעירים, אשר לקחו חלק במחזור הראשון בלופט בחודשים יולי עד ספטמבר, לא הרוויחו מספיק ואולי אפילו לא החזירו את השקעתם הראשונית (שהיתה מינימלית לכל הדעות).
המעצבים הצעירים, מלאי מוטיבציה, אופטימיות ורצון להצליח, נחלו אכזבה קשה מחוסר המכירות בלופט וכתוצאה מכך התפתח ייאוש שגרם ליחסי ציבור רעים מאוד ל"לופט המעצבים".
כשלון זה לא נבע מהיות הדגמים שלהם לא יפים, או לא מוצלחים או לא מכירים. כל המעצבים, אחד אחד, יצרו דברים נפלאים, מעניינים, מקוריים ומיוחדים. הבעיה היתה שלא הגיעו מספיק אנשים ללופט, ולאלה שהגיעו – חיכתה קבלת פנים צוננת מפניהם המיואשות של המעצבים הצעירים.
נכון שצריך להתפרנס, וצריך לכסות את העלויות – אבל כל בעל עסק צעיר וכל עצמאי מתחיל יודע שבחודשים הראשונים של העבודה אם לא בשנת הקיום הראשונה – הרווחים שואפים לאפס. וצריך לעבוד קשה ולהשקיע, גם כסף וגם אנרגיה, על מנת שעסק (כל עסק) "יתפוס".
וכאן נכנס הערך המוסף של הלופט שמשום מה, כמעט אף מעצב שהשתתף בפרויקט זה לא לקח בחשבון.
ללופט באמת לא מגיעים הרבה אנשים, אבל מספיקה כמות האנשים שכן מגיעה (כ 150-200 ליום) כדי לעבוד איתה ולהפיק ממנה "מטעמים". ואפילו להצליח. באחריות!
אבל צריך לעבוד. צריך לעשות. צריך לדחוף ולמכור ולייצר סביבה נעימה ושיקית. אי אפשר לצפות שהבגדים יימכרו מעצמם. אי אפשר לשבת 8 שעות במקום, ולגרד את הביצים. צריך לעשות!
והעשייה מתבטאת במכירה, בהבנה שהלופט מאפשר חשיפה, בניתוח נכון ומקדם של התגובות שהמעצב מקבל, בהגדלת מאגר הלקוחות ורשימות התפוצה של המעצב ועוד הרבה אלמנטים שיווקיים שמתאפשרים בלופט.
דרך החשיפה למגוון האנשים שמגיעים ללופט ניתן ללמוד המון! על הפריטים שהמעצב מייצר, על הדגמים שהולכים יותר, על הצבעים שנמכרים יותר, על מה לא כדאי לעשות, במה כן כדאי להשקיע וכו.
הלקוחות שמגיעים ללופט מהווים מן סקר שוק מדגמי על מנת שהמעצב הצעיר יבנה את הקולקציה שלו באופן נכון ורווחי ביותר.
מלבד סקר השוק שמתבצע מעצמו בלופט, המעצב הצעיר נחשף לקהל מאוד מגוון של אנשים, לומד סגנונות, לומד טעמים והעיקר העיקר, לומד שיווק ומכירות.
הלופט מהווה מן סדנת פתיחה לשיווק ומכירות למעצב הצעיר.
על מנת למכור המעצב נדרש לשמור על אנרגיה חיובית, הוא נדרש לייצר BUZZ סביבו ולמשוך אנשים, ליצור קשרים, להתחבב על הלקוחות, למשוך אותם, לדחוף אותם ולמכור. הרי גם אם המעצב לא הולך למכור בחנות של עצמו, הוא יצטרך לשווק לחנויות – בתור התחלה בעצמו – וגם לשם כך צריך כשרון כלשהו בשיווק ומכירות.
המעצב יודע שבתחילת דרכו, הוא אמנם יכול לייצר קולקציה שלמה בעלות לא קטנה (כמה עשרות אלפי שקלים) וללכת לשווקה בחנויות, ולבדוק דרך החנויות איזה דגמים הולכים ואיזה לא.
הלופט מציע דרך אחרת. חסכונית יותר. קטנה יותר ומבוקרת יותר.
הלופט מאפשר את הבמה הזאת, להתנסות הראשונית והחדשה של כניסה לתעשיית האופנה בישראל בהשקעה מינימלית!
המגע הבלתי אמצעי עם הלקוח – לא דרך חנויות בגדי מעצבים, אלא בצורה ישירה של אחד על אחד, מאפשר למעצב ללמוד, להכיר ולקבל ביקורת בונה ולהתקדם במיצובו בעולם האופנה.
זאת התרומה האמיתית של הלופט.
ואחרי העבודה הקשה, ואחרי שהלופט התחיל להתניע – מגיעים הפירות. והם טעימים!
מגיעים אנשים חדשים, אנשים ששמעו על הלופט, שראו שמלה חדשה אצל חברה שאמרה שזה מ"לופט המעצבים", אנשים ששומעים על הלופט כבר כמה חודשים ורק עכשיו מצאו את הזמן להגיע ועוד רבים אחרים.
עכשיו זה מגיע!
ולמי שלא היה אורך רוח ויצא מהלופט קודם – יכול לחזור.
ואלה שעוד לא נחשפו לפרויקט – מוזמנים להתנסות.
אבל הכי חשוב לזכור – שלהעמיד את הסטנד עם הבגדים בלופט – זה לא מספיק.
צריך למכור. צריך לדבר. צריך לחייך. והעיקר, ליצור אנרגיה חיובית שתמשוך לקוחות ותחזיר אותם שוב ושוב לבקר בלופט.
אני באמת חושבת שה"לופט" הוא פרויקט חיובי, פרויקט שיכול רק לתרום למעצבים צעירים. פרויקט שיכול לתת במה טובה להציג את הדגמים, אבל יחד עם זאת לקדם את המעצב הצעיר בדרכו החדשה, דרך סקר שוק מדגמי, דרך היכרות בלתי אמצעית עם הלקוח, דרך הבנת הקהל הישראלי ודרכי חשיבתו והכי חשוב, דרך פעולת המכירה שחושפת אותו לרחשי השוק, גחמותיו ומלמדת אותו להתמקצע בדרך השיווקית והמכירתית שלו שחשובה מאוד להמשך דרכו.
אני מזמינה אתכם בחום להצטרף ללופט – גם אם ההכנסות לא יגיעו כמו גשם משמיים, לפחות תלקטו את כל אותן פניני ידע שיקדמו אתכם לאט ובזהירות בגיבושכם כמעצבי אופנה, תכשיטים או אקססוריז.
"לופט המעצבים" הוא הזדמנות מצויינת להתחלה מבוקרת, חסכונית וזהירה בעולם האופנה.
אשמח על כל תגובה שהיא, וכמובן שלפרטים נוספים ולהצטרפות ללופט אפשר לפנות אליי.
תודה על תשומת הלב! ויום נפלא
הייתי רוצה להצטרף לקהילת המעצבים הנהדרת שיש אצלנו בארץ.
אבל אין לי מושג איך אני אצליח להשתלב בעולם כזה תחרותי וקשה כמו עולם האופנה.
אני בינתיים לומדת עיצוב אבל לא בטוחה שאעסוק בזה בעתיד.